אחרי עשרים שנה של מדיטציה ואימון, אני מרשה לעצמי לכתוב מעט על החוויה שאולי תניב ערך לאלה שטרם התנסו במדיטציה וגם לאלה העושים את צעדיהם הראשונים באימון. המתמידים בדרך יוכלו להזדהות כאן עם חוויות שבוודאי מוכרות להם. אנסה לחלוק כאן מעט מהחוויה האישית שלי והקשר של המדיטציה לחיי היום יום.
לפני שנים רבות ישבתי על הספה בסלון ביתנו בתל אביב ולפתע, באופן לא מתוכנן הבחנתי בזרם המחשבות החולפות בראשי. אני זוכר שלרגע אחד הייתה בי יכולת להבחין באותו זרם של מחשבות. יחד איתן הופיע גם מחשבה אחת שונה ומיוחדת: מי חושב את כל המחשבות הללו? מהיכן הן מגיעות ולאן הן הולכות? שאלתי את עצמי האם התודעה שלי משמשת רק כלי קיבול לאותו זרם מחשבות אין סופיות, העושות בתודעה שלי כבתוך שלהן, או שיש למחשבות שלי איזה מרכז פיקוד? האם יש למחשבות שלי "בעלבית" או שהן מתרוצצות חופשי בתודעתי וזו שבויה בידיהן, נסחפת אחריהן לכל אשר ייקחו אותה ואותי?
"כל הדרכים מובילות אל ראש ההר" נאמר על כל סוגי המדיטציה. במהותן, כל טכניקות המדיטציה בעולם דומות. אין ביניהן תחרות ולכל אחת יש יתרונות משלה. לכל אחד ואחת מאיתנו הזכות לפרשנות משלו לגביהן. במובן הזה, מדיטציה היא הטכניקה הפלורליסטית, ההומניסטית ומעוררת ההשראה הגדולה ביותר. כקולנוען אני נעזר בה גם בעבודה, בכתיבה, בתסריטים לסרטים וסדרות, בצילומים ובעבודה עם אנשים. על כך אכתוב עוד בהמשך. אל מדיטציית הזן, אותה אני מתרגל, הגעתי במקביל לאימון בטאי צ'י. במדיטציית הזן מצאתי את גרעין הגרעינים. את תמצית התמציות. היא כה בסיסית, מהותית, ישירה ובהירה. כששאלו את ג'ושו, אחד ממורי הזן הגדולים בהיסטוריה מה הוא מלמד ענה: "כשקר קר, כשחם חם" (ספר הזן של ג'ושו שתרגם נפלא יואל הופמן). אנחנו מתאמנים כל החיים כדי לנסות ולהגיע לשם. אל המקום הפשוט ביותר, המובן מאליו ויחד עם זה החמקמק ביותר בחיים. סתירה? ברוכים הבאים לעולם הזן והמדיטציה.
בקולנוע, קשה לחשוב על הדבר הפשוט והעמוק ביותר מבלי להיזכר בבמאי והשחקן צ'רלי צ'פלין. גאוניותו של צ'פלין הייתה יכולתו לחתור אל הרעיון הצלול ביותר הממוקד ביותר שממנו נפתח עולם שלם של דמיון. לאכול את סוליית הנעל שלו כשהוא רעב, היא מחשבה כל כך ממוקדת ב'כאן והעכשיו' של הקיום האנושי שברגע שהיא חלפה בראשו כיוצר קולנוע, הוא ידע שכמוהו כל אדם בעולם יזדהה אתה. זהו רגע של תודעה טהורה.
צ'פלין עבד כל כך קשה (כל סרט חדש הוביל אותו להתמוטטות שנגמרה לא פעם באשפוז לצורך התאוששות נפשית) וכל זאת על מנת לזקק את האלמנט הפשוט ביותר של הרגע. הסרטים שלו גאוניים דווקא משום שהם לכאורה לא מתוחכמים ולא מורכבים. רק לכאורה, משום שדרוש מאמץ עילאי להגיע אל אותו רק רגע אחד של הארה שלאחריו כל השאר נראה מיותר. באותו רגע, נעלם הזרם האין סופי של המחשבות ונותרת אמת אחת ופשוטה. בדיוק לשם מכוון אותנו הזן בודהיזם.
תרגול פשוט ויומיומי של נשימה ושאיפה יכול לחולל ניסים גם בחייכם. כששואלים אותי מה המטרה של תרגול המדיטציה אין לי תשובה. אני מסוגל רק להצביע על השינוי הגדול שהיא חוללה בחיי.
